לפני בערך 15 שנה נסעתי לטיול אחרי צבא בתאילנד בתחילת הטיול עלינו לצפון ואני זוכרת שחלק מהסיור שהיה שם היה מופע פילים.
באותו מופע של הפילים זה היה מדהים לראות איך החיה העצומה הזאת נשמעת להוראות של המאלף ולא מתנגדת והפיל לא היה נראה סובל או שהשתמשו בכוח כדי לגרום לו לעשות דברים. ואני נשארתי המומה מזה.
כעבור בערך שלוש שנים נתקלתי בספר " שמע סיפור מאת חורחה בוקאי" במהלך לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה, ושם פגשתי את הפיל בשנית !
פתאום קבלתי תשובות לכל מה שקרה שם בתאילנד.
חורחה מספר על פיל בקרקס שהיה בין מופע למופע קשור ביתד קטנה לאדמה ולא משתחרר, שהרי זה מוזר כי הוא כל כך גדול וכבד והיתד קטנה ובתוך רגע הוא יכול להוציא אותה.
התשובה שקיבל היא: "הפיל לא ברח מהקרקס מפני שהוא היה קשור ליתד מקטנותו. עצמתי את עיניי ודמיינתי את הפיל חסר הישע שזה עתה נולד מגלה שהוא קשור ליתד. אני בטוח שהפילון דחף, משך והזיע וניסה להשתחרר. למרות מאמציו הרבים הוא לא הצליח להשתחרר מפני שהדבר היה למעלה מכוחותיו. דמיינתי שהוא נרדם באפיסת כוחות ושביום המחרת הוא ניסה שוב, וגם ביום המחרת, וביום המחרת… עד שיום אחד, יום נורא מבחינתו, השלים בעל החיים עם חוסר האונים שלו ונכנע לגורלו. הפיל העצום ורב העוצמה שאנחנו רואים בקרקס לא בורח מפני שהמסכן מאמין שהוא אינו מסוגל לברוח.
חוסר האונים שחש זמן קצר לאחר הולדתו נחקק בזיכרונו. והגרוע מכול- הוא מעולם לא שב לערער ברצינות על הזיכרון הזה. מעולם, מעולם לא ניסה לחזור ולהעמיד את כוחו במבחן.
כולנו קצת כמו הפיל בקרקס: אנחנו מסתובבים בעולם קשורים למאות יתדות שמגבילות את החירות שלנו. אנחנו חיים במחשבה ש"אנחנו לא יכולים" לעשות המון דברים פשוט מפני שפעם, מזמן, כשהיינו קטנים, נסינו ולא הצלחנו(שמע סיפור ח.בוקאי)
לזה אנחנו קוראים נסיון חיים.
הדרך היחידה שלנו לדעת אם אנחנו יכולים להצליח היא לנסות שוב מכל הלב…. מכל הלב!"
היום אני אמא לשלושה זאטוטים, כל פעם שאחד הילדים שלי מפחד לנסות משהו כי אולי נכשל בו בפעם הקודמת או שהיתה לו חוויה לא נעימה בעבר אני מזכירה לו "שהדרך היחידה שלך לדעת אם אתה יכול להצליח היא לנסות שוב "
ניסיון החיים שלנו מוביל אותנו לאמץ הרגלים, אך ההתנסויות האלו הן עבר והן לא מי שאנחנו כרגע
ובכדי לצאת מה"כלא שלנו" צריך פשוט לנסות!
לערער על היתדות הללו ולהתקדם בחופשיות אל עבר הרצונות שלנו.
חני.
