מפגש עם התקווה – סיפורים מהקלינקה

מפגש עם התקווה.

בטיפול באירועי חיים, טראומות, משברים  של בני אדם יש המון רגעי קושי.

לפני שנה הגיעה אלי בחורה בת 30 פלוס ,אמא ,שחוותה המון ארועים בחייה.

הגיעה מבולבלת, מלאה בפחדים ובעיקר בחוסר אמונה שמשהו יכול להשתנות .

במהלך המפגשים התחלתי להרגיש איך התחושה של הייאוש, בלבול, חוסר אונים שלה עוברים אלי.

ואיך זה משפיע על הראייה שלי את המצב והאופק לצור שינוי  .

איך העולם יכול להראות מאיים ובלי שום סדר הגיוני.

איך לעשות פעולה "פשוטה" ויום יומית יכולה להראות כמו  טיפוס על המצדה.

איך כל שינוי בתוכניות שנעשו רק ברמת החשיבה יכולים להפיל ולצור סגירות והימנעות

בחיים שלה.

אלו תחושות מאד קשות, מבהילות, מלחיצת ובעיקר מעמיסות כל האנרגיות היו מופנות אל המחשבות.

עד שלא נשארו לה (וגם לי ) אנרגיה לעשייה של משהו אחר ממש התרוקנות.

 

אני זוכרת שנפגשתי עם המדריכה שלי והיא שקפה לי את הבלבול והעומס הזה אצלי.

ואיך הוא משפיע עלי והבנתי שהתחושות האלו מייצרות אצלי חוסר תקווה ואמונה-בדיוק מה שהיא מרגישה.

בפגישה הבאה שלנו דברנו על הבלבול והעומס והתחושות שעולות.

פרקנו את התחושה או האירועים לגורמים ויצרנו נקודות ציון שאותן נרצה להשיג לאט לאט ובהדרגתיות.

התייחסנו לתחושות ואיתן עבדנו .

הדבר הראשוני מבחינתי היה להחזיר את האנרגיה או יותר נכון לחלק אותה נכון בין המחשבות, לרגשות ולהתנהגות ברגע שחילקנו את האנרגיה והיא לא היתה מופנת רק למחשבות פתאום היא התחילה להתנהג ולהיות יותר פעילה.

הפעילות הזו גרמה לה  להרגיש חיונית ,הבטחון העצמי שלה עלה והיא הרגישה שהיא מצליחה להיות יצרנית ובעלת ערך.

היה פה מפגש ראשוני עם התקווה לעומת חוסר האמונה שלה לצור שינוי.

בכל תהליך שאני נפגשת עם ייאוש, חוסר אונים, פחד

אני מזכירה קודם כל לעצמי שהתקווה קיימת אצל כולנו ,אנחנו צריכים להבין איך להגיע ולגעת בה כל אחד בדרכו שלו ומשם לנסות שוב .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תדמיינו לכם שעת בוקר מוקדמת ,6 בבוקר לערך, שדות פתוחים ,רייח של טל של בוקר באויר, האופק מעט חשוך וקריר ,אתם נמצאים די עם עצמכם בשעה כל כך מוקדמת של הבוקר …

אז לאט לאט השמיים מתחילים לקבל גוון אחר אדמדם וחמים והאויר פחות קר

ופתאום מתחילים לשמוע ציפורים מצייצות והרחוב מתחיל להתמלא באנשים

לאט לאט התמונה מתחילה לקבל חיות וצבע – זהו בדיוק תהליך של החלמה.

ביום יום שלי אני נפגשת עם ארועי חיים לא פשוטים, משברים, פחדים, חרדות.

למפגש איתם יש תפקיד בסיפור שלנו אין לי ספק בכלל ,ויש לו שורשים והיסטוריה.

וכל חוויה כזו מותירה על האדם חותם שלעיתים הוא ברור ולעיתים הוא כל כך נסתר עד כדי כך שאין לנו הסבר מה הסיבה שאנחנו מתנהגים, חושבים, מרגישים כך.

שנפגשים עם פחד הוא נראה עמום – בלי צורה ברורה, חשוך, קריר, לא מובן וככל שאנחנו מתקרבים אליו ועומדים מולו ,מדברים איתו אנחנו מגלים שהוא יכול להיות שונה ממה שחשבנו, ויכול להיות שהפחד הזה הוא לא רק שלנו.

ומשם הצורה של הפחד מתחילה להשתנות ,היא פחות עמומה ,קצת פחות קרירה ופחות לבד.

זה המופע ראשוני של התקווה- היא מציצה בדיוק כמו השמש שולחת קרנים ראשונות של בוקר.

ואני בטוחה בה, בתקווה,  בכל תהליך שנפתח ואצל כל אחד מאיתנו היא נמצאת שם,בדיוק כמו שהשמש מופיעה בשמים כל בוקר מחדש.

סופ"ש מלא בשמש ותקווה

חני.