מסחרור –לחמלה

 

שיחות עם חברות מעלות אצלי את התובנות הכי חזקות.

בשלושה חודשים האחרונים אני מרגישה בתוך קרוסלה כזו צבעונית ,מברזל, שלפעמים הצבע מתקלף בה וככל שמסתובבים עוד ועוד הסיבוב נהיה הרבה יותר חזק והראש מסתחרר יותר.

כזה!

המעבר האחרון שלנו היה מבחינתי הכי מאתגר : בחירת המסגרות לילדים, השיפוץ של הבית הקמה מחדש של הקליניקה אחרי שכבר היתה קלינקה עובדת במרכז וסדנאות שרצו.

הסחרחרה הזו מגיעה בגלים, לפעמים התחושה היא שהסיבובים מאד מהירים ויש בחילה גדולה ואז אני מבינה שכנראה יצרתי עומס, והסיבוב ממשיך באותה מהירות ועוצמה.

זו תחושה לא נעימה של חוסר אונים תחושה שאין לי שליטה על הכל–כי באמת אין לי.

 

 

לפעמים יש ימים שישנה תחושת רגיעה יותר ששם הסיבובים הם בשליטה ונעימים יותר.

שהיינו ילדים והסתובבנו בקרוסלה אני זוכרת שמתי שהיינו מגיעים למהירות גדולה או שהיינו יורדים בקפיצה או שחבר היה מתחיל להאט את הקצב ואז היינו נעזרים בו לאזן את המהירות  עד שהיינו מגיעים לנקודת בטחון והנאה–זו גמישות.

שמתי לב שזה בדיוק מה שקורה גם בחיים.

הסתכלתי על עצמי לאורך השנים דרך הדימוי של הקרוסלה וקרה לא פעם שבשיחות

שאלו אותי  איך אני מתמודדת עם המעברים ,מקומות חדשים, עבודה, חברים ואמרתי שזה באמת מאד מאתגר אבל מה ששומר עלי באיזון זו הגמישות היכולת לדעת לאזן את המהירות שבה הדברים קורים ולמצוא את הנקודת הבטחון.

היכולת להוציא את עצמי מתוך הסיטואציה ולהשקיף מהצד על הדברים מאפשרת לי להתבונן על התהליך ,להבין אותו ולבחור את נקודת האיזון. לפעמים אני מסוגלת לעשות את זה לבד ולפעמים אני נעזרת בחברה למצוא את הנקודה זו בתוך הסיבוב .

יש פעמים שנאט את המהירות והקצב, ויש פעמים שנגביר מהירות

ובזמן האחרון אני מודה שלמדתי גם לרדת ממנה ולעצור

אם צריך.